הדחיין העסוק והבית שלי בקאריביים

במשך חודש וחצי תכננתי להשלים את צביעת הכניסה לבית החדש שלנו, אבל הייתי כל-כך עסוק שזה פשוט לא יצא. נשמע אמין? קצת רקע. הבית החדש נצבע בגווני בננה-לימון. את ההשראה לגוון השערורייתי הזה נתן לי 'בית הלשון' – בית דו-קומתי מיתולוגי שעמד בקיבוץ שלנו עד לפני כמה שנים . גרם …

כל החברים שהיו לי עוברים לי בראש עכשיו

השיר שישה של שלמה ארצי חדר לי לתודעה בטיול הגדול שלי לדרום אמריקה, בשנת 1998, כשהסתובבתי עם שלושה חברים בטנדר שכור במרחבים האינסופיים של צ'ילה וארגנטינה. כבר אז השיר הזה היה עושה לי קצת עצוב אבל זה לא הפריע לי לשיר אותו עם החבר'ה במלוא גרון שוב ושוב ושוב. אותו …

כשאישה חרדית, קיבוצניק, חיילת והייטקיסט נפגשים

דמיינו נסיעה ברכבת שכרגע עצרה בתחנה עמוסה בנוסעים. המון אדם עולה לרכבת ואחד מתוך ההמון מתמקם ממש מולכם. אותו נוסע אקראי הוא 'אחר' מכם – מתנחל, אתיופי, אשכנזי, ערבי – מלאו את החסר בעצמכם. זרם הדעות, השיפוטים והרגשות לגבי אותו אחר מציף מייד את המחשבות והחושים. עכשיו תהפכו את הסיטואציה, …

מילים אחרונות לבית נעזב

את השיעורים שאני מקבל מהילדים אני מעריך במיוחד. בחמישי האחרון, התיישבה משפחתנו הקטנה לארוחת ערב בביתנו החדש, בפעם הראשונה. ארבע שנים חיכינו לרגע הזה. ערמות של ארגזים, בוץ בכל מקום, עייפות ממוטטת, ואושר צרוף. רק אופיר, ילדי הצעיר, ישב והזיל דמעות. "אני מתגעגע לבית שלנו.." יכולתי להישבע שזה הבית שלנו?!? …

לראות כשאנחנו מתבגרים – חלק ב'

במפגש הראשון של אימי עם מי שעתיד היה להיות המטפל הסיעודי של אבא שלי, היא ביקשה ממנו דבר אחד – "תכבד אותו". למה בעצם צריך לבקש? זה לא מובן מאליו? בשאלה הזאת נוגע הפוסט הזה אשר ממשיך פוסט קודם בשם 'לראות את האנשים השקופים'. מסתבר שגם אנחנו, בערוב ימינו, נעשים קצת …

לראות את האנשים השקופים

כל יום מגיעה למשרד שלנו מנקה. בחורה צעירה, שחומת עור עם צלב תלוי על הצוואר. היא חולפת במשרד בשקט מבוייש, מבלי להטריד או למשוך תשומת לב של איש. פניה הן חלק מרצף הפנים הארוך שחולף לי ברשתית בכל יום. לחלק מהפנים מוצמדים פרטים רבים, לחלקן רק שם, ולרובן רק מקום …

המנון למסדר אבירי הספק

תמיד נראה לי שקל יותר לאנשים שבכל מצב יודעים בדיוק מה לעשות ושתמיד בטוחים בצדקתם. בתור חבר במסדר אבירי הספק, מאוד אהבתי את השיר הזה שקיבלתי מחברה טובה. תהנו .. המקום שבו אנו צודקים / יהודה עמיחי מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב המקום שבו אנו צודקים הוא רמוס וקשה …

ריצת בוקר

שש וחצי בבוקר של יום שבת אביבי של תחילת הקיץ. באופן די מפתיע (בייחוד את עצמי) אני נפרד מן האפלולית הקרירה של הבית, נוטש את המשפחה המנמנמת ויוצא לריצת בוקר. המסלול הקבוע שלי מתחיל בשביל המבוא לבית, עובר בין בתי בקיבוץ, ויוצא אל הטבע הכפרי של עמק חפר. כשני פיתולים לאחר היציאה …

אפילוג ל – 'מצעד המדליות' – תרגיל לדוגמא

בהמשך לפוסט 'מצעד המדליות' בני בכורי בן ה – 8 משתתף בחוג טיפוס על קירות כבר שנה שנייה ומאוד נהנה מהעניין. רכשנו לו במיטב כספנו נעלי טיפוס ופאוצ' לאבקת מגנזיום לידיים – ציוד חובה למטפס השאפתן ולהורים המתלהבים. לפני כמה חודשים נודע לנו אודות אליפות ישראל בטיפוס שנערכת בירושלים (יש כחמש …

הדרך חזרה לפו

בשני הבלוגים הקודמים סיפרתי על המפגש הלא שגרתי שלי עם פו הדוב, בפרק האחרון של הספר השני – ‘הבית בקרן פו’, בו כריסטופר רובין נפרד מחבריו ביער. הציטוט נלקח מתרגום ישן ויפיפה משנת 1943. כריסטופר רובין מספר שהכי כיף לו 'לעשות כלום'. ההמשך כל-כך יפה בעיני, עד שחבל לי להוסיף עליו. …