חודשיים לחזרה לאוניברסיטה – תובנות ראשונות

הפוסט הקודם – אתה בטוח במיליון אחוז? – נותן רקע לפוסט הזה. מוזמנים (אבל לא חייבים) להתחיל שם ולחזור.

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים (מתוך ד"ר סוס)

חודשיים לתוך הלימודים הבנתי שלא הבנתי למה אני נכנס. לא שהקושי הוא מעל ומעבר למה שציפיתי, אלא שיש פער גדול בין ה – 'בקרוב' לבין הדבר האמיתי, כמו הפער בין מתכון לעוגה לבין התפוצצות הטעמים בפה בביס הראשון.

במתכון היה כתוב דוקטורט! במציאות אני נוסע פעם בשבוע לבאר-שבע, יושב בהרצאות, קורא מאמרים, מכין עבודות, מדבר עם אנשים מעניינים ובאופן כללי מסיר חלודה מגלגלי השיניים במוח.

במתכון היה כתוב 6 שש שעות לימודים רצופות בימי שלישי. איך שורדים כזה דבר?? מסתבר שאפשר. מתחילים בשעה הראשונה, מקשיבים, שואלים, מתבדחים, יוצאים להפסקה, וכשהמרצה במצב רוח טוב ונגמרת לו המצגת, אפילו משתחררים מוקדם ואז בכלל החיים דבש.

הלימודים בבאר שבע! סוף העולם!! אז זהו שלא בדיוק. שעתיים נעימות ברכבת אל מול הנוף המשתנה (מנוף עירוני בסגנון מרכז לנוף מדברי בסגנון דרום) ואני שם. הילידים דוברי עברית, יש שם סניפים של ארומה, ולא צריך מטבע זר בשביל לקנות קפה, פשוט.

שיטת הזמן המתוכנן

מה שכן, נכנס לי ללו"ז, המגוון והמלא גם כך, דייר חדש שקשה להתעלם ממנו. לא רק זה, הדייר החדש מתכוון להשתקע ולהרגיש לגמרי בבית בחיים שלי ושל משפחתי. עם כל הצער שבדבר, התחלתי להתנהל מול יומן, ואכן בשבועות האחרונים נכנסות לי ליומן משימות שלא העליתי על דעתי שצריך לנהל – לקרוא מאמר לשיעור הבא, לזכור להתקשר לאמא שלי, לדבר עם סוכן הביטוח, לטפל בגינה..

תמיד נראה לי לא אנושי לנהל משימות ברמה כזאת, כי "מה, אני רובוט?". לאחרונה גיליתי שזה דווקא נותן לי שקט לדעת שיש זמן לכל דבר ולא את הכל אני צריך לעשות עכשיו.

שימור עקרון אי-הוודאות

לצד הלחץ ההולך וגובר, כייף לי. אני נהנה להשחיז שוב את המוח, אפילו כשמדובר בסטטיסטיקה שאף פעם לא הייתה חברה טובה שלי. אני גם אוהב פרויקטים ומשימות שדורשות ממני לחלץ איברים ולהתאמץ. בזאת, בעצם, מסתכמות ידיעותיי בשלב זה.

נאמן לעקרונותיי (ראו פוסט קודם) אני עדיין נטול וודאות לגבי הדברים החשובים.
האם אני משוכנע שהמהלך הזה נכון עבורי – לא.
האם אני יודע שאצלח אותו – גם לא.

אני רק יודע שהדייר החדש מבאר-שבע הולך להיות חלק מחיי בשנה הקרובה לפחות. אחרי זה….יבוא הפוסט של אחרי זה.

12 תגובות

  1. נהדר, אריאל. אני כל כך מזדהה עם עניין היומן. יש משהו בניהול יומן שמופיע נורא מאיים או רובוטי, כשבפועל, הוא בעיקר מאפשר להוציא יותר מהחיים, ולהרגיש שאתה צעד אחד לפני כל השיט שלקחת על עצמך. תמשיך לכתוב!

  2. אלון הריס

    אריאל קורא קצת באיחור (של כמעט חודשיים וחצי). מקסים, וכמו שמיכל אומרת בפורום "לדבר על (ולחשוב על) אהבה/סקס וכד' זה לא כמו הדבר לכשעצמו. מוקיר שוב את האומץ וההתמדה בלצלול לדוקטורט ולהדרים חצי דרך לסוף העולם…..

    1. אלון הריס

      אריאל קורא קצת באיחור (של כמעט חודשיים וחצי). מקסים, וכמו שמיכל אומרת בפורום "לדבר על (ולחשוב על) אהבה/סקס וכד' זה לא כמו הדבר לכשעצמו. מוקיר שוב את האומץ וההתמדה בלצלול לדוקטורט ולהדרים חצי דרך לסוף העולם…..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *