אתה בטוח במיליון אחוז?

תמיד רציתי להיות בטוח במיליון אחוז בדברים החשובים. לרוב זה לא קורה.

בתור ילד, החלום שלי היה להיות רופא כשאהיה גדול. כשהגיע הזמן להחליט, התייעצתי עם דודי הנערץ, הפרופסור מבי"ח שיבא. הוא סיפר לי כמה קשה להיות רופא בארץ והמליץ שאלמד רפואה רק אם אני באמת באמת רוצה ובאמת באמת יש לי תשוקה למקצוע. למען האמת מאוד רציתי אבל לא זיהיתי בעצמי את התשוקה שעליה הוא דיבר, אז וויתרתי. גם בלימודים שבחרתי לא הייתי בטוח במיליון אחוז ובדיעבד לא עבדתי במקצוע שלמדתי אפילו יום אחד.

במהלך השנים היו לי לא מעט רעיונות יזמיים, אינספור רעיונות לסטארט-אפים (חלקם טובים שמומשו אחר-כך ע"י אחרים), מחשבות לפתוח סדנאות משלי, ועוד ועוד רעיונות יפים ומגוונים. בכל המקרים התחלתי ואז עצר אותי הספק – "אתה באמת תלך עם זה עד הסוף? זה שווה את כל המאמץ? יש לך את התשוקה שנדרשת כדי להצליח".

אותו דבר היה עם הרעיון ללמוד לדוקטורט. כשסיימתי את תואר שני באוניברסיטת חיפה לפני 14 שנה, הרעיון קסם לי מאוד. בניגוד לרבים מחברי ללימודים שעייפו כבר, אני נשארתי עם טעם של עוד ולכן שמחתי כשהוזמנו להרצאה על לימודי דוקטורט. העביר אותה מרצה וחוקר מבריק בשם פרופ' שיזף רפאלי שעם הרבה הומור ולשון מושחזת הסביר לנו באותות ובמופתים למה לא כדאי להתחיל בלימודי דוקטורט – לימודים ארוכים ולעיתים סיזיפיים (בין 4 – 6 שנים), דוקטורט לרוב לא מקדם בעבודה, סיכויי ההצלחה נמוכים ועוד ועוד (את ההרצאה אפשר למצוא באתר של פרופ' רפאלי, תחת הכותרת – Why not PhD). הפאנצ'-ליין הגיע בסוף ההרצאה – אם בכל זאת, למרות כל הסיבות למה לא, אתה עדיין חדור מוטיבציה ורצון ללמוד לדוקטורט, סימן שזה בשבילך, ואנחנו, הסגל האקדמי, נקבל אותך בזרועות פתוחות. אני לא שרדתי את מסע השכנועים שקדם לשורת המחץ, ויתרתי.

ארבע-עשרה שנה חלפו ורעיון הדוקטורט היה רדום רוב הזמן. לפני חודש וחצי, במהלך ריצת בוקר, חבר טוב עורר אצלי את הרעיון מחדש. מיד ידעתי שאני מאוד מאוד רוצה בלימודים האלה אבל שוב התעורר בי הספק "אתה בטוח שזו הבחירה הנכונה עבורך? אתה בטוח במליון אחוז שתלך עם זה עד הסוף?". פתאום הבנתי שאני לא בנוי ככה, שאני לא בטוח במיליון אחוז בשום דבר, ושההרגשה שמשהו 'בוער בעצמותי' לרוב לא נמצאת בטווח הרגשות שלי. קלטתי שאם אני אחכה לוודאות הזאת אני פשוט לא אעשה שום דבר משמעותי, כי על השאלה "אתה באמת באמת בטוח…?", תמיד יש לי את אותה התשובה – לא.

עם התובנה הזאת, יצאתי לדרך. תוך חודש גירדתי את כל האישורים מלימודי הקודמים (מלפני 25 שנה), מצאתי

מתחיל להרגיש אמיתי

ממליצים מהאקדמיה שעוד זכרו אותי (כנגד כל הסיכויים), חוקרת מובילה מאוניברסיטת בן-גוריון הסכימה להנחות אותי, בעבודה אישרו לי לצאת ללימודים פעם בשבוע, נרשמתי והתקבלתי. כך, ביום שלישי האחרון עליתי על הרכבת לבאר שבע בדרך ליום הלימודים הראשון שלי. בשעות הראשונות הרגשתי כמו עב"מ בין כל הסטודנטים הצעירים, אבל גם התרגשתי כמו ילד ביום הראשון לכיתה א'.

כל 13-14 שנים אני חוזר לאקדמיה, זאת הסטטיסטיקה הלא שגרתית שלי.
האם אני משוכנע שאסיים את לימודי הדוקטורט? לא.
האם אני רוצה להצליח? כן, מאוד.
האם אעשה כמיטב יכולתי? ברור.

את הוודאות והתשוקה אני אשאיר לברי המזל שזכו בהן. האמת, אני מקנא בהם.

שלום כיתה א'

38 תגובות

  1. גימלאית

    מאוד מאוד נהניתי מן המאמר. יפה תואר טיבו של האדם גם מן המוצלחים ביותר לטעון לעצמו שזה לא בשבילו, ואם לא יצליח … שומו שמיים. כפי שלמדנו מחכמים מאיתנו. צריך לנסות. בדרך נהנה מהצלחות, 'נתבאס' מקשיים והסה"כ יהיה כנראה שנרגיש טוב על ההעזה והמשימה שלפנינו. יישר כח על הדרך שעברת ועל ההגשמה 🍷🎶

  2. רונית זו שלצדו של זה שרץ אתך בבוקר

    מאוד שמחה בשבילך, וכמי שחזרה בעצמה מאוד מזדהה עם הרבה מהדברים שכתבת. התיישבה לי הבנה בזכותך, גם אני לא תמיד בטוחה במאה אחוז בכיוון שאליו אני צועדת, בזכותך אני מבינה שככה אני בנויה, שלעולם לא תהייה לי הוודאות השלמה. תודה

    1. qbixp

      ועדיין, למרות אי הוודאות, את צועדת קדימה. מעורר השראה.
      המון תודה על המילים המרגשות והשיתוף. אני שמח מאוד שדרכינו הצטלבו.
      עוד נחליף חוויות מהדרך.

  3. ערן הברפלד

    אריאל יקר,
    הפוסט נכתב (כרגיל) בהמון חן וקסם אישי ,
    מה שאתה עשית ותעשה ללא הבטחון המושלם
    לא עשו רבים שהצהירו קבל עם ועדה שהם "הולכים עד הסוף"
    יישר כח
    עלה והצלח.

  4. רונפו

    כאחד שתמיד בטוח בהמון אחוזים ולרוב בדברים הלא חשובים, (כנראה שבגלל זה אנחנו חברים כל כך טובים וכל כך הרבה שנים) אני יכול להגיד שכבר באביך וכך גם בך, אני יכול לזהות דברים שאצלך יהיו באלף אחוז בטוח… למשל אתה לא תיפגע באדם באופן מודע (ולרוב בכלל) ואתה איש משפחה מופלא, וזה במלוא מליון האחוזים… ואתה יודע מה? אלה הדברים החשובים באמת!
    כנראה ש ״הדברים החשובים״ זה משתנה, אשר ניתן ליצוק בתוכו הרבה תכנים, או מחשבות או רצונות. סלח לי חבר, אבל אתה אדם מאוד בטוח בעצמו, בדברים החשובים באמת.

  5. שי (שרוצה איזה בוקר להצליח לרוץ איתך)

    בצבא היה נגד שענה לי לשאלה האם כדאי לי לבקש אישור למשהו שחשבתי שרציתי בתשובה האלמותית כדלקמן:
    "או שכן או שלא.
    מה שבטוח – אולי.
    וגם זה בספק."
    ביקשתי, קיבלתי.
    חבר שלי שגם רצה, לא ביקש, ומה אתה יודע – גם לא קיבל.
    בדיעבד לא באמת רציתי את זה, ולבסוף הוויתור היה שלי ולא של אלה שאמרו לי שלא אקבל, אבל כבר אז הבנתי שהכי חשוב זה לנסות.

    המון בהצלחה וכל הכבוד על שהעזת לנסות!

  6. בתדודה

    וואוו! כל כך נהנית לקרוא את נמאמרים שלך. כולי הערצה על הדיוק שבתובנה שזה בסדר לא להיות בטוח במיליון אחוז. פתאום גם מתבהרים לי דברים על עצמי.. תודה לך . הארה של
    ממש!!!! 😙

  7. שלומית סדן

    אריאל יקירי , איזה כתיבה נהדרת ומעוררת מחשבה והשראה .
    גם אני לא בטוחה בשום דבר אבל לפעמים אני יודעת שאני חייבת לנסות .
    בדברים הקטנים אני אומרת לעצמי : " מה כבר יכול להיות .. מקסימום אכשל .." ובגדולים , עם בטן מתהפכת , מרגישה כמו לפני קפיצת באנג'י .. אומרת לעצמי שלא לנסות זה לוותר על החיים , וקופצת .
    איזה יופי יש בחוסר הביטחון , כשלא נעולים על שום דבר אבל פתוחים לחוויה ענקית לא ברורה שתיקח אותנו למקומות חדשים.
    מאחלת לך המון כייף התרגשות התלהבות והצלחה בדרך החדשה.

  8. אילן

    אריאל, קודם כל אני מודה לך על הכתיבה המחייכת (אותי), והכיף לקרוא פוסט שכתוב כל כך בחן ו.. פשוט מצוין!
    אני שותף שלך, וממה שאני קורא בתגובות, גם של אחרים, בהיעדר הוודאות לגבי נושאים רבים. אני יודע שאני כן מתמלא בהתלהבות ותשוקה לתחומים בחיי, ומתי שהוא היא פשוט נעלמת, ויש לי מקום למשהו אחר. כך היה עם נגינה, משחק שחמט, פעילות ציבורית ועוד..
    בשני תחומים יש אצלי תשוקה וודאות כבר הרבה שנים – זוגיות ומשפחה, ותרומה לאחרים, ותוך כדי זה לעצמי, ובגדול.
    וכתב את זה רונפו קודם, יש דברים שהם ממש חשובים לי, ובהם אני בטוח במיליון אחוזים, וגם אתה.
    ואם אני הופך את הסדר – הדברים בהם אני בטוח במיליון אחוזים הם הדברים שמאוד חשובים לי.

  9. לילי

    אריאל, אין על הכנות שלך ועל הצגת הנושא בצורה כל כך מיוחדת היוצאת מהלב. אני שמחה לשמוע שאתה חוזר לפקוד את ספסל הלימודים ובטוחה שתסיים את לימודי הדוקטורט בהצלחה ואולי תמשיך ותהיה פרופסור😀. ב ה צ ל ח ה

  10. MrBushmills

    בהצלחה, בן-דוד יקר. שמח לקרוא שאתה הולך אחרי המחשבות והרצונות שלך, גם כשחוסר ודאות הוא חלק מהמשוואה. אלה החיים, מסתבר.
    אשלח את הפוסט לפרופסור משיבא… 🙂

    1. qbixp

      עצתו של ה-'דוד' היתה טובה ומפוקחת כאשר הציף לי את הקשיים של המקצוע ויתכן שבאמת זה לא היה כייון נכון עבורי. השאר היתה בחירה שלי.
      תודה רבה!

  11. דורית דניאל

    29.10.17
    היי אריאל.

    דבר ראשון כל הכבוד ובהצלחה להמשך הלימודים.

    אז כך אני כבר בתיכון "הבנתי" שלימודים גבוהים זה לא בשבילי ואני אלמד "מהחיים"ולכן לאורח השנים לקחתי רק קורסים.

    לפני הרבה שנים אפשר היה לקבל השתלמות מהקיבוץ ואני לקחתי 4 שנים במכון אבשלום קורסים
    בכיתה ובטבע ולא פעם חשבתי לעצמי ממה לומדים יותר מאוניברסיטה או טבע באיזה מקצוע אפשר ליישם יותר עבודה ממה אפשר יותר להתפרנס מתוארים או סתם מהחיים.
    עד היום לא ברור לי אבל אני געה בכל התארים שבני משפחתי עשו ועושים.
    לאחרונה הקיבוץ החליט לחלק את כסף ההשתלמות לכל חבר אני החלטתי להשתמש בכסף זה רק
    ללמוד משהו וכל שנה לוקחת נושא אחר.
    שאלה שאני שאולת את עצמי מה זה לימודים?.?.?האם קורס סרטים עם הרצאה זה לימוד או סתם לענות?האם קורס טיולים בנושא מסוים זה לימודים??.
    עד היום אין לי פתרון.
    אז שוב בהצלחה לך ולי לענות "מהחיים,. סבתא דורית

    1. qbixp

      זו באמת שאלה טובה. אולי כיוון לבדוק הוא על איזה צורך הלימודים עונים. אני מניח שלאנשי אקדמיה מובהקים הלימודים הם החיים עצמם ובהם הם מוצאים מימוש והגשמה.
      תודה רבה!

  12. איזה תזמון אדיר מבחינתי לפרסום הפוסט הזה. גם אני חזרתי השנה לספסל הלימודים, להשלים את ההכשרה שלי כרואה חשבון 6 שנים אחרי התואר.

    על השאלות כמו – האם אני באמת רוצה את זה? האם יש לי זמן לעשות את זה ולהצליח? התשובה שלי היתה – לא יודע. אבל נמאס היה לי לדחות. הלכתי ונרשמתי.

    אז שנינו סטודנטים עכשיו- נוכל לתמוך זה בזה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *