החיים בסגנון גם וגם

גיליתי שיש לי הילוך נוסף בגוף, כזה שלא הכרתי. אולי גם לכם יש הילוך כזה.

איפשהו בין עצירה לנסיעה, קצת מעל ניוטראל, יש לי מצב 'שיוט'. במצב הזה אני מספיק פעיל כדי להראות בעניינים ומספיק מנותק כדי לשייט.. שמתי לב להילוך הזה בשבת האחרונה, כששיחקתי כדורגל עם אופיר (לאחרונה רוב התובנות שלי מופיעות כשאני איתו).

לכדורגל לא צריכים הרבה, כמה מטרים של דשא, שתי אבנים מכל צד לסימון השערים, וכדור כמובן. אני בועט, הודף, מנסה להבקיע, וגם אופיר. המשחק זורם על מי מנוחות, 3-3, 4-3 לי (מצב לא רצוי), 4-4, 5-4 לאופיר (מצב רצוי), 6-4 לאופיר (מצב מאוד רצוי).

מתישהו בין השער החמישי לשישי שמתי לב להבדל בין אופיר לביני. בין כדור לכדור אופירי צוחק, אפילו מתגלגל מצחוק, ואני….משייט. כמובן שאני מגיב, זז לכיוונים הנכונים, עוצר בעיטות לשער, אבל בראש אני טרוד בדברים לגמרי אחרים. לא בפריצת דרך מדעית, שיהיה ברור, אבל ב-'דברים'. תמיד יש דברים להתעמק בהם: מה שאמרו לי, מה שכבר אומר להם, למי צריך להתקשר, עם מי לא בא לי לדבר, מה לעשות מחר בבוקר, מה לעשות כשנגיע הביתה, המון המון דברים.

יומיים מאוחר יותר נתקלתי שוב בתופעה. נסענו לטיול בצפון, ופתאום ראיתי שהילד משחק בטלפון הנייד של אימו בזמן הנסיעה.
"אנחנו לא מרשים להיות בנייד בזמן נסיעה! למה אופירי בטלפון?"
"אבל דיברנו על זה לפני 10 דקות, איפה היית?"
איפה הייתי? שייטתי

גיליתי שאני יכול להיות במצב שיוט שכזה, בכל מקום. זה סוג של עבודה במקביל – גם לשחק כדורגל וגם לחשוב על עבודה, גם לעבוד וגם לחשוב על הדרך הביתה, גם להיות עם חבר וגם לחשוב על הסידורים של מחר.

אבל כששיחקנו כדורגל בשבת אחר הצהריים, אופירי רץ ממש, נאבק על כל כדור, בעט הכי חזק שהוא יכול, וצחק, צחוק לבבי, צחוק מתגלגל כזה שמצלצל לי בראש עד עכשיו.

מכירים את הילוך השיוט, בסגנון גם וגם? אולי אתם יודעים להתמקד רק בדבר אחד – אם כן, ספרו לי איך..

 

10 תגובות

  1. תומר אולמן

    כתוב יפה כרגיל.
    אני חושב שאני שקוף כשאני במצב הזה ויש כאלה (במיוחד הקרובים לי) שלפעמים מזהים ומנסים להחזיר לעצמם את כולי.
    יש לנו בעבודה דיבור על מצב ידני מול אוטומט בהקשר של בטיחות. אני חושב שבעבודות שגרתיות עם מרכיב סיכון (כמו גם הנהיגה הביתה) צריך להיות תרגול עצמי לחזור לידני ולחשוב בטיחות בלי לשייט.

    1. qbixp

      מתחבר לתחושת השקיפות. לפעמים הדרך בשבילי לחזור היא להשתלב בשיחה, לדבר, לשאול, להקשיב. זו דורש ממני נוכחות רבה יותר.
      לגבי נהיגה, יש לי חבר בעבודה שרוכב על אופנוע, ומתפלץ מכמות הנהגים ברכבים שממש 'ישנים' תוך כדי נהיגה. מניח שאני נמנה עליהם לפעמים.

  2. אפרת

    עם ילד אחד ותינוקת אחת ושני מתבגרים צעירים זה קורה לפחות פעם ביום (מצב השיוט) והרבה פעמים מבטל את הנוכחות שלי ברגע אבל הפסקתי להילחם בזה כי מצאתי שזה הזמן לתת להם להיות איתי בזמן שאני עושה סדר במחשבות (ובמטלות הרבות ;))
    כתבת יפה כאילו ראיתי מעיניך את הסיטואציה עם אופיר
    שתהיה שבת שלום שתכלול כמה מצבי שיוט:)

  3. רחל

    היה כייף לקרוא!
    איך שאתה כותב, מצב השיוט הזה נשמע טוב. אני חושבת שאני נמצאת בו כל הזמן, לי זה מרגיש כמו חוסר נוכחות, פיצול קשב, אבל כשקראתי, זה הרגיש יותר כמו מולטי טסקינג….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *