מה שאמהות כבר יודעות

ערב שיגרתי יורד על ביתנו, אי-שם בשרון המוריק. כמו בכל ערב, רגע אחרי ארוחת הערב מגיעה שאלה קבועה – "אתה או אני" או במילים אחרות – מי מקלח ומקריא סיפור, אישתי שתחיה או אני. כמו בכל פעם, מתעורר קול מוכר ולוחש לי באוזן – "מה באמת..גם היום? אבל אני השכבתי אתמול..אולי את..".

לא, הפעם אני. המקלחת עוברת בקלי קלות ואחריה אני מתמקם בפוף שליד המיטה, קפה מימין וטלפון נייד משמאל (תמיד יכולה להגיע איזו שיחה חשובה..). בעודי חושב על התכניות שלי להמשך הערב ומחשב את העיכוב בחדר הילדים, נכנס הנסיך הקטן ובוחר בספר הקומיקס האהוב עליו (וגם עלי מילדותי שלי) – "טין טין ואוצרו של רקהם האדום" (פרטים במערכת). הוא מתיישב במקומו הקבוע לצידי על הפוף, מושך שמיכה כי כבר קצת קר, וכבר אנחנו מפליגים. הוא טין טין ואני רב החובל האדוק, הוא צמד הבלשים תומפסון ותומפסון ואני פרופסור קלקולוס, הוא מקריא לאט, מבטא כל הברה, ואני מקריא קצת יותר בשטף.

בעוד אנחנו משקיפים מסיפון האוניה אל מרחבי הים, מחפשים סימן לאי הנעלם ולאוצר הנכסף, הנסיך הקטן שלי מניח את ראשו על כתפי וחום מוכר ואהוב מתפשט לי בגוף. אני נושם עמוק, ומתחיל להאריך את המילים, מנסה שהחום הנעים הזה ימשך עוד קצת ויגיע עד לקצות האצבעות.

כשאני שם, קשה לי להבין למה אני לא נמצא שם תמיד, קופץ ראשון על ההזדמנות לקחת חלק ברגעי הקסם האלה. אני זוכר פעם אחרת, לפני שנים, כשילדנו הבכור היה בן 4. החזרתי אותו מהגן, כל כולי שקוע במסך הטלפון הנייד, ואשתי, שכבר לא יכלה להכיל את התסכול, אמרה: "אתה מפספס המון, אפילו בשביל הקצר בדרך מהגן. הוא רואה דברים שפשוט לא חודרים לנו לרשתית, מסתקרן מדברים שלא נמצאים בקו הגובה שלנו, ואם תראה אותו, תראה גם את העולם שלו וזה עולם קסום".

בעוד שכנראה לא נזכור את רוב החוויות הקטנות האלה, וגם לא את מרבית השבילים שהלכנו בהם עם הילדים, אני מרגיש שהגוף והלב זוכרים. ערמת רגעי הקסם האלה כמו נמסה לנו בגוף, להורים ולילדים, ובונה חיבור, חיבור שעוד יהיה שם כשהילדים יגדלו וכבר יהיו בענייניהם. גם כשממש לא נבין וממש לא נהיה בעניינים וממש לא נאמר את הדברים הנכונים, יהיה לנו גשר, גשר שהתחיל אי-שם בהתחלה.

היום התקשרתי לאשתי ותפסתי תור. היום אני מקריא.

האם גם אתם חושבים שרגעי הקסם בגיל הצעיר עומדים לזכותנו כשהילדים גדלים? אילו עוד רגעי קסם קל לפספס וחבל לפספס? אשמח להערות ולתובנות שלכם.

 

19 תגובות

  1. ערן הברפלד

    אריאל , אתה כותב מקסים !
    רגעי הקסם ממלאים ומרגשים אותנו ,
    לראות איך האפרוחים מתפתחים גדלים ועומדים אט אט על הרגליים
    זו התשובה לשאלה למה אנו מתרוצצים כל היום , לא כן?
    האם זה יעמוד לזכותנו בעתיד לא אמור להניע אותנו היום ….
    מספיק שנבדוק דור אחד אחורנית,
    האם אנו מטפלים בהורינו כפי שהיינו אמורים ?
    ואם כן , האם זה בזכות רגעי הקסם שהם העניקו לנו? אולי ….

    1. qbixp

      תודה רבה ערן. אולי היחס שלנו להורינו הוא לא רק בזכות רגעי הקסם אבל אני משוכנע שרגעי הקסם עם ההורים שלנו הם מרכיב חשוב בדבק שמחבר אותנו אליהם עד היום.

  2. שלומית סדן

    התרגשתי לקרא ! אריאל אתה כותב נפלא
    רגעי הקסם הללו יקרים ויש לאסוף ולנצור אותם
    הם שלנו וגם של ילדנו והופכים לחלק חשוב מהחיבור המופלא עם הילדים .
    לא מזמן אמר לי בכורי בן ה 34 " אמא , מציג עכשיו בקולנוע הסרט חברי הדרקון אליוט ונזכרתי איזה כייף היה כשלקחת אותי לסרט כשהייתי קטן…בואי נלך יחד .. הפעם אני מזמין .."

  3. רוןפו

    מדהים לראות איזה ילדים שרוטים היינו (ורק אלוהים יודע כמה היינו שרוטים, פראי אדם, מוזרים…), וכמה אנחנו מנסים שילדינו לא יהיו שרוטים, כמה אנחנו שואפים שלילדים שלנו תמיד יהיה טוב… ונראה לי שבסוף, נרצה או לא, הם יהיו בדיוק כמונו…

  4. דנה

    כרגיל, נהניתי מאד לקרוא אותך.
    הילדים שלי לא מאד גדולים, אבל כבר לא בעניין של קריאת סיפור יחד.
    למרות זאת יש לנו עדיין רגעי קסם שאני משתדלת מאד להרבות בהם ככל האפשר- שיחת סיכום יומית ליד המיטה בעת ההשכבה של כל אחד מהם. גם אם כעסנו היום וגם אם היום עבר בטוב ובהנאה, שיחת סוף היום הזו חשובה. הרבה דברים יוצאים בה, דברים צפים. דברים שאולי לא רצו להגיד ליד אחיהם. דברים שפתאום רוצים לשתף. כמו סיפור לפני השינה, לא תמיד מתחשק והרי יש עוד רשימת מטלות ארוכה שמחכה לנו ההורים בערבים, אבל שווה להשתדל.

    רגעי קסם נוספים- בזמן שמתארחים חברים של הילדים אצלי בבית, אפשר לעצור לדקה שתיים מידי פעם ולהאזין להם. כמובן שכשהם גדלים הם כבר לא יאפשרו את זה, לכן כדאי לנצל את הזמן כשזה עדיין אפשרי. אני מאד אוהבת לעקוב אחר השיחות שלהם כשהם מרכיבים בלגו או משחקים משחק דמיון כלשהו. תענוג עצום. חלון לתוך המחשבות, הרגשות, הרצונות והדמיון שרץ להם בראש.

    ממש תכף הם יגדלו, וזה כבר לא יהיה….)-:

    1. qbixp

      תודה דנה על רגעי הקסם שלכם. אשתדל ליישם. נשמע מדליק ממש.

      אנחנו עושים סיכום שבועי במהלך ארוחת שישי. במהלכה אומרים ממנה נהננו השבוע ומשבחים בן משפחה אחר על משהו.
      לאחרונה הוספנו סעיף נוסף של דיווח לגבי השבוע: "היה לי קשה אך התגברתי" אך לא תמיד מקיימים אותו..

      אכן הזמן עובר מהר מדי…

  5. יצחק דינור

    הצלחת לעורר בי זכרונות ורגשות מלפני שניםרבות הקשורות לילדי, ועל כך תודה. וזה מעיד שכתיבתך טובה ומוצלחת ועשויה להוביל אחרים לראות מה שהם לא היו מסוגלים לראות קודם לכן לגבי ילדיהם ולא פחות לגבי יחסי הזוגיות. הדברים שלך מאוד רעננים וחיים. תמשיך לכתוב.
    יצחק

  6. דורית דניאל

    היי אריאל.

    קראתי את אשר כתבתה ונזכרתי בילדות שלי בחינוך המשותף(אנסה להסביר על הרגעים הקסומים שהיה לנו עם ההורים אצלי בעיקר אימא כי אבא תמיד היה באיזה שליחות)

    אנחנו היינו אצל ההורים כ3 שעות ביום ואחר-כך היינו חוזרים לבית הילדים לישון ואז הגיעה הרגע הקסום,
    היינו 4 ילדים בחדר וליד כל מיטה ישב הורה, אימא או אבא והקריא לילד סיפור.
    זה היה רגע קסום של 4 ילדים כל אחד שמע סיפור אחר בשקט בשקט עם ההורה.
    לאחר מכן ישבה "המטפלת " במסדרון והקריאה או שרה לכל הילדים ביחד.
    יש האומרים שהחינוך המשותף היה הרסני בעיני היו גם רגעים קסומים ובכל חינוך יש טוב ורע.

    דורית

  7. רחל

    רגע קסם היום במקלחת, כשטיפות של מיים נחו על ריסיה של ביתי ואני חשבתי לעצמי שיוווו כמה יפה 🙂
    איזה כייף לחלוק רגעי קסם 🙂
    תודה על ההשראה אריאל ועל המקום לספר.

    1. qbixp

      רגע קסם נפלא ממש.
      נזכרתי בשורה מהשיר 'ילדים של חיים'
      "עיניים פקוחות מבלי לראות את השמים, מבלי לראות כחול של ים ירוק של עץ"
      את, בניגוד למילות השיר, ראית את היופי.

      תודה שחלקת רגע קסום שכזה.

  8. פעם מישהו אמר לי שאין דבר כזה "מצב של אושר", יש רק "רגעים של אושר". שאותם צריך לאסוף ולצבור, להיות מודעים אליהם ככל האפשר, לזכור ולנצור.

    ואז אולי לנסות להיזכר בהם, ברגעים שאנחנו הכי זקוקים להם.

    טוב יאללה, אני אצא מהמחשב כי תיכף ארוחת ערב, מקלחות וסיפורים לפני השינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *