ספינת פיראטים באיכילוב

סוג של אפילוג לבלוג קודם מה – 29 באוגוסט – 'דרקונים'

 

יום עבודה שגרתי של אמצע הקיץ יוצא לדרכו ובמקום להתרווח מול המיילים של הבוקר, אני בדרכי לאיכילוב. אבי התאשפז במחלקה הפנימית בפעם המי יודע כמה לסדרה של בדיקות ששוב לא עומדות להוביל לשום דבר.

אימי, שלרב מניעה את השיחה קדימה, יצאה לסידורים כך שנותרנו אנו לבדנו.

״אז מה נשמע?…״
״בסדר, כרגיל…איך אתה מרגיש הבוקר?״
״מעט יותר טוב…. ואיך בעבודה?״
״אין תלונות…״

בשלב זה, כשכבר רוקנו את המחסנית מנושאי השיחה הרגילים, ורגע לפני ששתיקה טורדנית כובשת את חלל החדר, ראיתי בזווית העין, על הארונית שליד המיטה, ספר עב כרס שבחזיתו ציור של מים גועשים, צוק מאיים שמתנשא לשמים קודרים, ונשרים חגים ממעל.

״מה זה?…״
״מה? אה זה..זה ספר שאמא קנתה בחנות כאן למטה, משהו על פיראטים, חשבה שהוא עשוי להיות נחמד״.
״התחלת לקרוא?״
״לא, למען האמת אין לי כרגע כוחות או סבלנות להתחיל משהו חדש. אתה מוזמן להציץ״.

פתחתי בעמוד הראשון ובפסקה הראשונה התוודעתי אל המושל המחוטט וחמוץ הפנים של ג׳מייקה שקם השכם בבוקר, אחרי שהלחות, היתושים וכאבי השגדון שוב הדירו שינה מעיניו.

״אתה חייב לשמוע את זה״ אמרתי ובלי לחכות לתגובה התחלתי להקריא.

אחרי הפסקה הראשונה הרמתי את עיני מהספר ופגשתי בצילו של חיוך מסוקרן שרמז לי להמשיך.
בפסקה השנייה כבר עמדנו שנינו לצידו של המושל, משקיפים מחלון חדרו אל העיר המתעוררת, מתבשמים בניחוחות הכבדים של הנמל, וסופגים עמוק את הבריזה הנעימה שעולה מן הים הקריבי הירקרק, שנמתח עד לאופק לכל הכיוונים.
בפסקה השלישית כבר צללנו למעמקי הרפתקה עסיסית שהותירה, ולו רק לשעה קלה, את המחלקה הפנימית של איכילוב הרחק הרחק מאחור.

7 תגובות

  1. אלה דניאל

    הי אריאל,
    מקסים כרגיל. גרם לי לחשוב על פרק בספר שאני אוהבת מאוד – אל תגע בזמיר (killing a mocking bird). התאור שם שונה מאוד, אבל גם דומה, כאשר ילד מוצא את עצמו, כעונש, נאלץ לשבת לצד זקנה נרגנת ולהקריא לה. מה שהוא מוצא בעצמו, ובקשר, מבגר אותו בעוד קצת, ולטובה. אם אתה לא מכיר, מומלץ.
    מקווה שאבא שלך מרגיש טוב…
    אלה

  2. לירן

    מקסים,
    מזכיר לי את הקראת חוות הקסמים – ספר שהקראנו לאורך טיול. באמת רגעים נדירים בהם הספר משמש כחיבור וההקראה הופכת לחוויה משותפת, אצלנו הם זוכרים את החוויה (ואת הספר גם) לאורך שנים.
    וזאת להפך מאשר בדרך כלל כאשר אני שוקע לתוך ספר ומתנתק מהעולם ושט בעצמי בתוכו.

    1. נראה לי רעיון נפלא ללוות טיול משותף בקריאה של ספר. תכלס, ככל שילדים גדלים יש להם את העולם שלהם שהולך ונעשה עצמי ונפרד משלך. קריאה משותפת בספר מבטלת לשעה קלה על הצורך לגשר על הפער הזה, פשוט כולם נכנסים לאותו עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *