על המפגש שלי עם פו הדוב

על פו הדוב שמעתי כמובן, אך לא יצא לי להכיר אותו מקרוב עד לפני שבוע לערך. פגישתנו הייתה בנסיבות לא שגרתיות – בלוויה של אביו של חבר טוב. כשהיה ילד קטן, קיבל מאביו את הספר המתורגם (תרגום ישן ויפיפה משנת 1943). מכיוון שפו מלווה את חברי מאז שהוא זוכר את עצמו, ודמותו הפרוותית שובת הלב כרוכה בזיכרונו של אביו, הוא בחר להקריא בלוויה קטעים מהפרק האחרון של הספר.

בלוויה, כששמעתי את ההקראה התרגשתי מאוד, וכשביקרתי אצל חברי כמה ימים לאחר מכן וקראתי שוב את אותן שורות בספר, התרגשתי שוב. מדובר בפרק האחרון בספר השני, 'הבית בקרן פו', בו כריסטופר רובין נפרד מחבריו ביער (באותו תרגום ישן הוא מכונה 'כריסטוף').

בטיולם האחרון יחד, מגיעים כריסטופר רובין ופו למקום קסום…

"הוסיפו להלך, מהרהרים בכה ובכך. ועד-כה-וכה באו אל מקום קסום בעצם רומו של היער ושמו 'חוב-הספינות', והוא שישים ומשהו עצים בעיגול. וכריסטוף רובין ידע שקסום המקום מפני שמעולם לא יכול אף אחד למנות אם ששים ושלושה הם או ששים וארבעה, אף לא כשכורכים חוט על כל עץ לאחר שמנו אותו. הואיל וקסום היה, לא הייתה אדמתו כאדמת היער, מצע ערער ושרך ואברש, אלא דשא עבות, שלו וחלק וירוק. היה זה המקום היחיד ביער שבו אפשר לשבת ככה סתם, בלי לקום שוב כמעט תכף ולבקש איזה מקום אחר. שם יכלו לראות את כל העולם פרוש לפניהם בואכה השמים, וכל מה שיש בעולם כולו אתם היה בחוב הספינות.”

מעבר לעברית הארכאית שהיא יפה כל-כך בעיני, הקטע הזה נפלא בפשטותו. כריסטופר רובין יודע שחלקת העצים קסומה – עבורו, הקושי שבספירת העצים מוכיח זאת מעבר לכל ספק. בעיני זו המחשה נהדרת לפליאה של ילד, לעיניים הגדולות שמתרחבות עוד ועוד כשילד נרגש ונפעם ממשהו וכשהוא באמת באמת מאמין לקסם שבו. כשילדים שבויים בקסם, בין אם מדובר בסיפור או במשחק, שום דבר אחר לא קיים. עולם הסיפור או עולם המשחק שלמים ומושלמים ולא חסרים דבר, ממש כמו בחוב הספינות שבו – "כל העולם פרוש לפניהם בואכה השמים, וכל מה שיש בעולם כולו אתם היה בחב הספינות"

המשך יבוא בשני פוסטים הבאים – מה שאני אוהב לעשות יותר מכל הוא כלום ו – הדרך חזרה לפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *